התשובות לסקר הצרכים שנערך בזמן מלחמה, מציירות תמונה של הישרדות יומיומית: הכנסה שנפגעת והוצאות שגדלות, בית שצריך לנהל לבד, ומחסור במסגרות לילדים שמקשה להמשיך לעבוד. לצד הצרכים המעשיים עולה גם צורך עמוק בתמיכה רגשית וזוגית, שמתחזק דווקא כשבן הזוג חוזר הביתה. נשות המילואימניקים לא מבקשות עוד יוזמה נקודתית או מחווה של רגע, הן דורשות פתרון מערכתי ויציב מהמדינה ומהרשויות, ולא עוד פלסטר על פצע שהולך ומעמיק.

שירות מילואים ממושך לא נשאר בחזית, הוא נכנס הביתה ופוגע בכל אחד מבני/ות המשפחה. אשת המילואימניק נושאת לבדה את הבית, ומשלמת על כך בחרדה, במצוקה ובשחיקה שמעמיקות ככל שהסבבים מתארכים. גם הזוגיות נשחקת: המרחק, המתח והחזרה הביתה מייצרים ריחוק, חיכוכים ולעיתים מחשבות על פרידה. והילדים משלמים גם הם מחיר כבד - בפחדים, קשיי שינה והתפרצויות, גם כשההורה רחוק וגם כשהוא כבר חוזר. רבות מהנשים יודעות שהן ומשפחתן זקוקות לעזרה, אבל לא מגיעות אליה.

After more than two years of prolonged reserve military service, this report highlights the growing impact on families’ livelihoods, health, relationships, and children.

As reserve duty becomes an ongoing reality rather than a temporary crisis, the report calls for permanent national support that recognizes the unique needs of reservists’ families and enables them not just to survive, but to thrive.

הפגיעה לא נעצרת באלה שנאלצו לעזוב את העבודה; גם הנשים שממשיכות לעבוד מגיעות למשרד שחוקות, נדרשות להצדיק את עצמן מול מנהלים וקולגות, ומרגישות שהקריירה שלהן נעצרה. בהשוואה לסקר הקודם, התמונה ברורה: לא מדובר במשבר זמני שחולף עם סוף הסבב, אלא בשחיקה שקטה ומצטברת של הזהות המקצועית, של ההכנסה ושל האמונה ביכולת לחזור ולהשתלב.

אחרי יותר משנתיים של גיוס חוזר וממושך, הדוח חושף את המחיר המצטבר בפרנסה, בבריאות, בזוגיות ובחיי הילדים. כשהמילואים הופכים מחירום לשגרה והשחיקה מעמיקה, נדרשת הכרה בצרכים הייחודיים של משפחות המילואים ובניית תשתית לאומית קבועה שתאפשר להן לחיות לצד המילואים, ולא רק לשרוד אותם.